תערוכת אמנות בכיכר גבעון ובגלריה המקרר

התערוכה "איזה קול יש לשמש" עוסקת במוגבלות ובנגישות מנקודת מוצא אישית, פוליטית ואקטיביסטית. האמניות המשתתפות בתערוכה – עם מוגבלות או בלעדיה – מביאות למרחב הציבורי ההומה של כיכר גבעון בחינה מחודשת של המושגים יופי, תלות, עצמאות, בריאות וחולי.

שם התערוכה לקוח משאלה שהפנה חניך חירש בפנימייה אל המדריך השומע שלו. בדומה לכך, העבודות בתערוכה מתבוננות בפער בין האופן שבו כל אחד ואחת חווה את העולם ומבקשות לתת ביטוי לכל נקודות המבט, ללא שיפוטיות והיררכיה ביניהן, מתוך הכרה בכך שקיים מגוון עצום של דרכים בהן בני אדם חווים, שייכים ותורמים לעולם. 

התערוכה היתה אמורה להיפתח באוקטובר לפני שנה, נדחתה בשל המלחמה ונפתחת עתה בצילה. חלק מהעבודות נוצרו מחדש בעקבותיה, מבקשות לעשות מקום לנפש שאינה בריאה ולגוף שאינו בריא במציאות חברתית המקדשת תפקוד ויכולת. 

גרהרד ריכטר אמר שאמנות היא הצורה הנשגבת ביותר של תקווה. עכשיו, יותר מתמיד, כולנו זקוקים וזקוקות לאמנות ולתקווה שמגולמת בה. אנחנו מקוות שהתערוכה שלנו תוכל לתרום לכך ולו במעט.   

בכיכר מוצגות עבודות צילום, פיסול, וידאו, ליבוד* ופרפורמנס*. לצד כל עבודה תמצאו הסבר בשפה פשוטה וקישור לתיאור קולי. 

בתערוכה מתקיימים סיורים נגישים, סדנות והרצאות – לחצו כאן לתכניה של כל אירועי איזה קול יש לשמש

*התערוכה מנוהלת ומופקת ע"י עמותת המקרר ונוצרה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות במסגרת מיזם חממת הפיס לאמנות.

אוצרות: משה אש, רות ביגר, איריס פשדצקי
עיצוב תערוכה: משה אש
סיורים נגישים, הנחייה וליווי אמניות בתיאור קולי: אביגיל הירש
כתיבה בשפה פשוטה: תמר טל-אמציה

הקראה וברייל: המרכז לתרבות מונגשת מיסודה של הספריה לעיוורים

תערוכה במקרר ״מינוס 2״

"ספר שאינו מכיל את האנטי־ספר שלו נחשב בלתי-שלם" חורחה לואיס בורחס

בתערוכה "דופלגנגר" משלבת ג'סיקה שרון בין תרבות אקטואלית ואמנות, תוך שימוש בזיכרונות מתקופת ילדותה בארגנטינה, בצל הדיקטטורה. ציוריה, רובם קטנים בגודלם אך בעלי נוכחות חזקה, נושאים משקל כבד של אכזריות וזיכרונות קשים מאותה תקופה אפלה.
שרון הופכת את חלל ״מינוס 2״ של המקרר למעבדה דינמית, שבה תהליכי שינוי של אור וחומר הם חלק מתהליך היצירה. עבודותיה כוללות שבירה של זכוכיות, המעוררת תפיסות של שינוי, ולא רק של הרס, ומטילה ספק לגבי שלמותה של יצירת האמנות. פרקטיקות נוספות שהאמנית מרבה להפעיל הן מחיקה, צביעה מחדש והנחת לכלוך. בפעולות אלו היא רואה חלק מתהליכי השינוי שהעבודות עוברות, אך לתוכן מוטמעים גם רבדים סמויים יותר. אלה נובעים גם מזיכרונותיה מחוויותיה בתקופת משטר החונטה בארגנטינה, ׳המלחמה מלוכלכת׳ והטרור. כאן, ללכלוך ולדואליות המלווה אותה תדיר יש משמעות מרובדת.
האמנות של שרון משמשת כגשר לרפלקציה וקתרזיס, ומזמינה את הקהל להרהר בכוח ההתנגדות ובחשיבות האמת בבניית חברה צודקת יותר.
הדופלגנגר מדגים חיים מקבילים במאבק מתמיד, ומציע הזמנה להסתכל מעבר למובן מאליו, למצוא באמנות דרך חיים המאפשרת לשנות את המציאות, להשיב לעצמה זיכרון וצדק כעמודי התווך של האנושות.

* דופלגנגר (כפיל) הוא מושג עשיר ורב-ממדי המשלב היבטים מיתולוגיים, ספרותיים, פסיכולוגיים ותרבותיים. המונח מתייחס לדמות כפילה או כפיל רפאים של אדם חי, דמות מסתורית המשקפת את התכונות האפלות של הגיבור. ראיית דופלגנגר היא תופעה אופטית מוכרת הנובעת מחוויות קיצוניות או לחץ נפשי.