אדמה קשה

ספי גרשוני מצלמת מקום שכבר לא קיים, או אולי מקום שעדיין לא קיים. רבים מהתצלומים מתארים חומרי בניה, מבנים חצי הרוסים וגדרות, ואילו אחרים מתארים שאריות חיים – חצי ספה, וילון מאולתר, אריחים מסוגים שונים שיוצרים יחד רצפה אחת. 

כמו רוב תושבי העיר, גם גרשוני שגרה ממש מן העבר השני של רחוב אבן גבירול חלפה במשך שנים ארוכות על פני השכונה ׳סומייל׳ מבלי לשאול את עצמה מה הוא המקום הזה שכל כך זר לרצף העירוני. היא התחילה לצלם שם ב-2019, אחרי שהשכונה כבר הפכה בחלקה לאתר בניה. מאז, היא חוזרת לשם על בסיס שבועי, מתעקשת להפנות מבט לעבר אותו ״שום מקום״ עירוני, חור שחור שמסרב לשקוט על שמריו.  בבסיס הפעולה הצילומית של גרשוני עומדת המטרה להיות עדה בגוף ובעדשה לפעולת המחיקה. 

גרשוני הספיקה לקלוט רק את קצה קצהו של  תהליך המחיקה ארוך השנים – את הפיכתו של המקום על ערכיו ההיסטוריים, הטבעיים והתרבותיים ל״טאבולה ראסה״ – מצע ככל האחרים לבנייה ול״פיתוח״. צילומיה לא מתעדים את השכונה ׳סומייל׳ בה התיישבו ויושבו עולי עיראק וסוריה, וגם לא את הכפר הפלסטיני ׳סומייל׳ (שכונה גם אלמַסְעוּדִיָּה) שתושביו גורשו עוד לפני מלחמת 48. צילומיה מתארים את השינוי מ׳סומייל׳ ל׳סמל׳  – שמה הנדלניסטי של השכונה הנבנית.

במבט ראשון נדמה שכל מה שנקלט בעדשה של גרשוני הוא תהליך השיטוח והמחיקה של השכונה, אולם לרגעים מבליח משהו אחר. נדמה כי עצם פעולות ה״פיתוח״ האגרסיביות מערבלות את אדמת המקום, חושפות כנגד רצונן שכבות שהיו מוסתרות כבר זמן רב – קרביים של אדמה, קברים וסימני חיים. לרגעים נדמה כי זה איננו מקום אחד, אלא מספר מקומות השוכנים אלו על גבי אלו, מתחת לאלו, בתוך אלו. 

עבודת הוידאו ׳אליהו׳, מ- 2021 מצולמת כולה במגרש חניה זמני שעמד בין הרחובות בן סרוק, בן שפרוט וז׳בוטינסקי במרכז תל אביב. בעבודה, אליהו, מתושבי שכונת סומייל המפונים מתאר את החיים בשכונה שהיתה, את המלחמה על הקרקעות לקראת הפינוי ואת הכאב על ההרס. במונולוג ארוך ואישי, אליהו חושף בפני המצלמה את המרחב הפיזי כמרחב מנטלי, הגיאוגרפיה הופכת לפסיכוזה. 

המקרה של סומייל, ייחודי ככל שיהיה, אינו מקרה בודד. השכונות התל אביביות שהיו טרם מלחמת 48 כפרים פלסטינים שתושביהם גורשו ונכסיהם הולאמו, מפונות כעת באלימות וללא פיצוי הולם בזו אחר זו. רק בשנה שעברה פונו בתיה האחרונים של אבו כביר, וזה אחרי הפינויים הקשים בגבעת עמל (ג'מאסין אל-ע'רבי) ובכפר שלם (סלמה). עבודתה של גרשוני מפנה את המבט לעבר המחיקה רבת השכבות הזו שנעשית בשם הלאום וההון.  

*התערוכה נוצרה בתמיכת קרן רבינוביץ וגלריית המקרר

איוונט