המקרר – בית לאמנות, ליצירה ולקהילה, הכולל גלריה, סטודיואים ובית קפה, יוזם ומארח פרויקטים חברתיים ואמנותיים תוך מחויבות לסביבה מכלילה, מונגשת ופתוחה.
אנחנו, צוות המקרר, מזמינות ומייצרות מפגש ושיח בין א.נשים, אמנים ואמניות, שכנים ואקטיבסטיות, באמצעות גישות השתתפותיות ותהליכיות המאתגרות את מה שהאמנות יכולה להיות ולעשות עבור מגוון רחב של קהלים.
הקשר שבין אמנות לאחריות חברתית וקהילתית נבחן בכל טווח העשייה של המקרר שכן חרטנו על דגלנו ערכי שיתוף, קהילה ונתינה.
הגלריה לאמנות פלסטית מציגה תערוכות משתנות, ובאמצעות השימוש בפרקטיקה מוסדית, אנו יוזמות פרויקטים חברתיים ואמנותיים שונים כגון פסטיבלים, ימי עיון, תוכניות שהות, חממות מחקר, אירועים קהילתיים, מופעים ציבוריים, סדנאות ועוד. במקביל, אנחנו פועלות למען הנגשת התכנים במטרה להסיר את החסמים המרחיקים יחידים.ות וקבוצות ממוקדים של עשייה תרבותית.
הגופים הנפרדים – הגלריה, בית הקפה והסטודיואים לאמניםות – מקיימים ביניהם יחסי גומלין ומחויבים יחד לסביבה מכלילה, מונגשת ופתוחה. עמותת המקרר שואפת ומצליחה לקיים חיבור בין התחומים האלה, תוך נסיון למלא את הפערים ולעקוף את החסמים המצויים במערכת.
ברוכות.ים הבאות.ים
היסטוריה
המקרר, בית לאמנות שוכן במבנה ששימש את בית הקירור ומרכז אחסון הפירות והירקות, שמאז 1965, השנה שבה הוקם, היווה חלק מהשוק הסיטונאי הראשי של גוש דן. מתחת לקרקע, בערבות המחסניות הצוננות שנפרשו על פני 1900מטרים, אוחסנו טונות של פירות וירקות בטמפרטורה של 4 מעלות. בשנות השמונים נמכר המתחם ליזמים ששיפצו את המבנה והביאו לשגשוג בפעילות שכללה בעיקר אחסון והובלה של סחורה לשוקהסמוך ולעסקים מקומיים נוספים. ב-2006, בעקבות סגירת השוק הסיטונאי, הופסקה גם פעילותו של בית הקירור, אבל יש מי שמוכנים להשבע שעד היום, אפשר להריח שם בחורף קלמנטינות ובקיץ, מלונים.
ב-2018, תוך שמירה על אופיו התעשייתי ההיסטורי, הוסב המבנה למתחם שכולל גלריה לאמנות שאותה מפעילה עמותת המקרר, וכן סטודיואים לאמניםות ובית קפה. שלושת הגופים הנפרדים מקיימים ביניהם יחסי גומלין ומחויבים יחד לסביבה מכלילה, מונגשת ופתוחה.
כתבו עלינו
אבי פיטשון, ביקורת על התערוכה "שמישהו יענה להודעות שלנו כבר", הארץ, 14/12/2023