לפני ארבעים שנה, ב-1982 פנה נפתלי גולומב לשמעון אבני וג'ון בייל במטרה להקים קבוצה של אמנים בעלי מוניטין שהממסד האמנותי לא חפץ ביקרם. במקביל שם עין על החלל הגדול של בנק דיסקונט, שעמד ריק בדיזינגוף סנטר לאחר שניסו כמה פעמים לעשות בו שימושים אחרים. לבסוף הלך גולומב ביחד עם יהושע גריפית לליאון רקנטי והציעו לו להפוך את החלל הגדול לגלריה שתנוהל על ידי האמנים. רקנטי שהיה בקשר טוב עם אמנים נוספים מהקבוצה הסכים בתנאי אחד, שיציגו ברצף תערוכות, ללא הפסק במשך שנה. למרות שההסכם המקורי היה לשנה (בהם תרם בנק דיסקונט את תשלום השכירות בעלות של מליון וחצי לירות בחודש) בזכות ההצלחה של הגלריה הוארך החוזה לאחר מכן לשנתיים. לאחר מכן הגלריה נסגרה והקבוצה התפזרה.
כך הוקם הקואופרטיב רדיוס בחלל הגדול בדיזינגוף סנטר (שני בגודלו רק למוזיאון ת"א) שהציג תערוכות ענק ואמנים רבים, כ-200, בין השנים 1982-1984, בין השאר אמנים שלא הצליחו לחדור או להשפיע בשל הסגנון המצומצם שהוצג בשנות השמונים, עשור שהיה דורסני כלפי אמנים רבים. בניגוד לקו הסגנוני של התקופה, רדיוס הייתה בעד ריבוי של סגנונות וחיפשה קו של איכות באמנים הותיקים והצעירים שהציגו בה, כל תערוכה סביב נושא משלה באופן דינמי וללא תוכניות לטווח ארוך.
זוהי התערוכה הראשונה אודות הקבוצה. כיוון שהייתה חסרת קו סגנוני או אחידות קולקטיבית בין חבריה, לא קבלה עד כה הכרה או התייחסות רצינית. תערוכה זו באה להציג לקהל הרחב ולממסד החדש את קבוצת רדיוס ולנסות להציע בכך תיקון. השנה הלכה לעולמה האמנית טובה ברלינסקי ז"ל, חברת הקבוצה, בגיל 107.
חבריי הקבוצה – שמעון אבני, ג'ון בייל ז"ל, דוד בן שאול ז"ל, יהושע גריפית, יאן ראוכוורגר, אירה ראוכוורגר ז"ל, טובה ברלינסקי ז"ל, נפתלי גולומב ז"ל, חיים קיווה ז"ל, צבי טולקובסקי, פנחס עשת ז"ל, דודו גרשטיין ועודד פיינגרש.
פתיחה
שיח גלריה
נעילה