רעי רביב מעביר לבד הציור רגעים טראומטיים שמקורם בפעולות טרור. הוא לוכד את הרגע בתהליך ציורי ארוך עשיר בצבע וגוונים ואז עוטה על ציוריו מעטה שחור ומאלץ את הצופה להשתהות אל מול אירוע מבעית שחלף. הצופה נדרש למקד את המבט באירוע טראומטי שתועד בקפידה אך כל שנותר ממנו הם שרידים של תנועה אלימה, שרידים של דקירה, צילה של תנועת אספסוף, צלו של ירי חיילים.