עין אני

ב-2019 הוזמנה האמנית המושגית רותם בידס להציע פרויקט אמנות חדש למרכז 1:1 לאמנות ופוליטיקה. המפגש שלה עם שכונת נוה שאנן ועם רחוב השרון שבו שכן המרכז הוליד חיבור אמיץ ומיוחד שממשיך להתקיים מאז בין בידס לבין קהילת הנשים במעגל זנות הרחוב שעובדות ומתפרנסות שם. בתערוכה הנוכחית – עֵֵין אֲני – מוצגים פיסות של עדויות ושיירים מן הפעולות שבידס קיימה בשנתיים האחרונות בשכונה, עם ולצד הנשים.
במרכז התערוכה ניצבת שאלה באשר לאמת המידה המוסרית שנמצאת בבסיס היחסים שהתכוננו בין בידס לבנות ברחוב, ובאופן כללי ביחסים שנרקמים בין אמניות ואמנים שפועלים בקהילה, לרב עם ציבורים מוחלשים. האם יש דרך להימנע מביסוס עמדת כח אל מול הקהילה בסיטואציה כזו?
התערוכה מוגשת כסיכום ביניים של פעילותה של בידס בנוה שאנן. בחלל הגלריה הצחור והמוגן, הרחק מן הרחוב החשוך והמזוהם, נטענות העבודות של בידס בהקשרים חדשים. צריכה של סקס על ידי גברים שהובילה לצריכה של סם על ידי הנשים, הומרה לצריכה של אמנות על ידי ציבור משכיל ושבע. התבוננות בפרויקטים המוצגים בתערוכה כמוה כהצצה בחורי הצצה מבעדם נשקף נוף זר ולא מוכר של האזור השחור והמושחר של העיר הלבנה, שנתפס לרב כאיבר פגום ונפרד ממנה. רגע לפני מתיחת הפנים שמתוכננת לשכונה בדמות של תכנית שאפתנית להתחדשות עירונית, התערוכה הזו היא גם שירת הברבור של החצר האחורית של העיר תל אביב שעוד רגע תמחה כלא היתה.

רותם בידס, ילידת 1990, חיה ופועלת בתל אביב. אמנית מושגית רב-תחומית, מתמחה בהדפס ומלמדת הדפס במדרשה ובבתי ספר נוספים. מורה לאמנות בתיכון עירוני א'. סיימה בהצטיינות לימודי אמנות במדרשה לאמנות – בית ברל בשנת 2017. בוגרת תואר שני בלימודי שואה מאוניברסיטת חיפה. מ-2018 היא פועלת בסטודיו שנמצא במתחם המקרר. בין השנים 2019 – 2020 יזמה והפעילה תכנית עצמאית של אמנית בקהילה בנוה שאנן, במרכז 1:1 לאמנות ופוליטיקה שפעל בשכונה ומאז נסגר (מנהל אמנותי: עומר קריגר; מנהלת המרכז: עדי אנגלמן). בשנת 2020 השתתפה בתכנית פורום נוה שאנן לאמנות שהתקיים במרכז במסגרתו קבוצה של אמנים הוזמנה לחשוב מחדש על השכונה והצרכים הפיזיים שלה. במקביל היא פעלה בהתנדבות בעמותת "עטור מצחך" שהוקמה על ידי יונתן דושינסקי במטרה לתת מענה לצרכים יומיומיים ומיידיים של נשות קהילת זנות הרחוב בשכונה.