"אני מאשים!"- המחלקה לאמנות מנשר

"אני מאשים!" היא כותרת טעונה לתערוכה, כותרת שקשה להתעסק איתה. האשמה היא רגש קשה, עמדה חד משמעית. זוהי עמדה תוקפנית, אקטיבית שקוראת ללקיחת אחריות.
אחריות היא נושא מרכזי בחיים שלנו כיום, ברור כי הסתכלות בעיניים פקוחות על המציאות בה אנחנו חיים היא תנאי התחלתי לשיפור ועתיד טוב יותר (יש שיאמרו לעתיד בכלל). נושא האקלים, הקפיטליזם הדורסני, והשחיתות שמסביב הם חלק מחייהם של הסטודנטים אם ירצו או לא ירצו בכך.

צמד המילים "אני מאשים!" מתייחס למאמרו של אמיל זולא שהתפרסם ב13 לינואר 1898 בעיתון הצרפתי לה אורור. המאמר הוא מכתב פומבי לנשיא הרפובליקה בו מאשים זולא את המעורבים במשפט דרייפוס באי סדרים. אחד מתפקידיה החשובים של האמנות, לכל סוגיה, הוא הצפה של עוולות החברה. לאמנות יש את הכוח להפנות זרקור ישיר לאירוע, תופעה, דרך התנהלות, מאבק. יש לאמנות את היכולת לחשוף את הסבל, את השחיתות, את חוסר הצדק, את המוחשך.

ערב התצוגה של המחלקה לאמנות במנשר יתעסק בדיוק בזאת, בניסיון להפנות את מבטו של הצופה לנושאים הבוערים בעולמם של הסטודנטים כיום. הקריאה שלנו היא כועסת וטעונה, היא לא לוחשת ולא מציעה, זאת צעקה כנגד מצב בלתי נסבל במגוון פנים של החברה, המדינה והמרחב, זוהי קריאת "אני מאשים!", אמיתית, חזקה וכנה.