
התערוכה ״אדמה קשה״ של האמנית ספי גרשוני עוסקת במחיקה הפיזית של שרידיו האחרונים של הכפר הפלסטיני סומייל. בשיחה בין האדריכל אמנון בר אור והפסיכואנליטיקאי גבי בונויט, ישוחחו השניים על התופעה ״מרחבי מבוכה״ ויעסקו בהשתנות של מרחב הכפר לאורך כ-75 שנים, וכיצד זה היה נתון לאורך הזמן, כמו כפרים פלסטינים דומים, לפעולות אקטיביות של מחיקה פיזית ונסיון למחיקה תודעתית. מתוך שיח על מקומות נוספים בארץ ובעולם שחוו טראומות קולקטיביות, ננסה לראות כיצד ניתן להבין את התופעות הללו באמצעות האדריכלות.
היווצרותם של מרחבי המבוכה נובעת ממצב נפשי קולקטיבי של רבים מתושבי ותושבות הארץ. מצב המאפשר את המשך ההכחשה ואת ניסיון המחיקה של כל מה שעומד שבדרך למימוש החזון הציוני-משיחי, לעיתים מבלי היכולת לראות את המציאות האנושית המקומית ואת ההשפעה של פעולת המחיקה לאורך שנים.
שימור מורשת קשה עוסק במורשות של אסונות, מלחמות וטראומות אנושיות רבות עוצמה והשפעה. בישראל, לדאבוננו, נוצרו וממשיכים להיווצר אירועים הנחווים כטראומות קשות. לרוב אנו מדחיקים את העובדות שאינן נוחות לנו ואין לנו כל רצון לזכור אותן ולהתמודד עם השלכותיהן. ההיזכרות, ההנצחה והשימור עלולים להוות איום קיומי עבור שני הצדדים – גם הקורבן וגם המקרבן. בעוד שההשכחה היא הפעולה הנוגדת את מעשה שימור המורשת התרבותית, והיא נובעת מהאשליה כי מחיקה פיזית תעלים את הרעיון והזהות של הנרדפים ובכך תאפשר לנו להמשיך בחיינו ללא הפרעה.
הצטרפו לאינו לשיחה מעמיקה בגבול שבין המרחב הפיזי והנפשי, המרחב האדריכלי והמרחב האנושי.
הנגשה ועזרי נגישות: